תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכא עמוד א משנה. נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה - מפני שאין שביתתו עליהן. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהן גמרא. אמר רבי אמי: בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. נימא מסייע ליה: נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה - מפני שאין שביתתו עליהן. כבה הוא דלא אמרינן ליה, הא כל המכבה אינו מפסיד - אמרינן ליה. - אימא סיפא: אל תכבה לא אמרינן ליה, וכל המכבה אינו מפסיד - נמי לא אמרינן ליה! אלא: מהא ליכא למשמע מינה תנו רבנן: מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין, ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות, מפני שאפוטרופוס של מלך היה. ולא הניחן מפני כבוד השבת, ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו. לערב שיגר לכל אחד מהן שתי סלעין, ולאפרכוס שבהן חמשים. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: לא היה צריך לכך, שהרי שנינו: נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן. שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו. - אמר רבי יוחנן: בקטן העושה לדעת אביו. דכוותה גבי נכרי - דקא עביד לדעתיה דישראל, מי שרי? - נכרי לדעתיה דנפשיה עביד