[בית 1: שגב] זה כואב כמו דלקת לנתק את עצמך מהצלקת בשקט להפרד מהטרגדיה לקבל ת'כאפה, לקלף ת'לכה יותר קר מאלסקה והזוי כמו איוואסקה ריח של סיגריות ואברקומבי בלובי היום מתפרנס ממה שפעם היה לי הובי ומי שינסה לנקום בי אני אנקום בו עם קומבו אצבע הכל בכרום פה בכל דרך ויזואלית, ווקלית, אז אל תחשוב שקל לי או רע לי כי טוב לי כשאני מקפיץ ת'נולי, פליפ או שם גריפ על קרש חדש או אפילו משומש עוד רגע קונה טיקט לקונטיקט או מיניאפוליס כי נהיה פה דיס, פאק פוליס עד פה פליז זה כבר בכלל לא כיפי מחפשים הזדמנויות לסלפי כמו את איפה אפי יו, ואת הקומנט והלייק כמו שאמ.סי מחפש ת'מייק אז פאק הייפ, הפוזה והפוזות באד וייבז בכל זאת עוד אות ועוד אות, מרסס כמו רובוט תביא לי קססה ותגביר לי ת'דיסטורשן הבאנג בשבילי כמו גיטרה לנתן גושן או אלוויס ואין דיס לאתניקס זה הפרנטיס שמשחק בטקסטים כמו בטטריס [פזמון] ולא, אני לא צריך שום דבר, אולי רק חרוז אחד (טוב, די להתבכיין) [בית 2: נצ'י נצ'] היי יו, שגב את כל חיי חייתי על הקצב חרוזים שזרעתי בצפון פרחו בנגב לא מכיר את יאיר או ציפי או מירי רגב מכיר את צ'ולו נימי-נים וסוניק, מה קורה גב? פגשתי אותו ברחוב אמרתי לו אתה גיבור ילדות שלי בגללך במשך שמונה שנים הופעתי עם הילקוט שלי הוא ענה לי "אחלה דברים, תמשיך את מה שאתה עושה" נפרדנו לשלום, הלכנו כל אחד לדרכו, חזרה לנושא לרגע לא חשבתי להיות אמן אלטרנטיבי כמו כן לא קסמה לי הביצה התל אביבית היום אני עסוק יותר, פחות צופה בטי.וי כל מה שאני צריך זה רק אנרגיה פוזיטיבית פרשתי ממירוץ הראפרים, למה? כי הייתי עשיתי ומעולם לא קסם לי איזה ביף נרקיסיסטי היום מלחין עם בסיסטים, דופק ג'אמפים ופליפים מצייר את המילים שלי – גרפיטי ארטיסטי על ביטים יורה מילים השארתי רק עופרת קרעתי חצי מהראפרים כאן, הם אצל התופרת גודלתי, גדלתי וגידלתי במחתרת היום מפגין חריזה לתפארת מדינת ישראל [פזמון] ולא, אני לא צריך שום דבר, אולי רק חרוז אחד (טוב, די להתבכיין)